שלום לכולם, 

השבוע הזה הדגיש לכולנו את שבריריות החיים שלנו ובמקביל את העוצמה הגדולה הקיימת בהם.  ביום ראשון ארעה התאונה הקטלנית בכביש 232, בין עלומים לבארי. 3 אנשים נהרגו, חייל וחיילת ששרתו באזור ואילנה בקר שלנו, חברת קיבוץ אורים. הכרתי את אילנה באופן אישי והיא מסמלת בעיני את תכונותיהם של אנשי הנגב: אישה שקטה, חמה, חכמה, בעלת ערכים, מעורבת בקהילה בה היא חיה ונטועה עמוק בקרקע. יהי זכרה ברוך. 

במהלך אותו יום קשה, התקשרה עמירה חיים מנהלת מחוז דרום ממשרד החינוך, והודיעה לנו שבית הספר ניצני אשכול קיבל את פרס החינוך הארצי שיוענק לנו בהמשך על ידי נשיא המדינה. העצב והגאווה התערבבו באותו יום, כאשר בערב קיימנו ערב הוקרה, שתוכנן מראש, למתנדבי מד"א. אותם אנשים שהגיעו בבוקר לטפל בפצועי התאונה, הגיעו למפגש שהנושא המרכזי עליו דיברו הוא תאונות הדרכים באזור. זאת היתה הזדמנות להודות לנהגים על תרומתם במשך כל השנה, 24 שעות ביממה, והזדמנות מיוחדת להודות ליצחק בכר, מתנדב מד"א במשך 32 שנה, שאמנם מסיים את תפקידו, אבל משאיר לנו ירושה: הבן שלו, יוסי בכר, הולך להיות האוגדונר הבא של אוגדת עזה.  

במשך כל אותו יום מיקדנו את המסרים בתקשורת בנושא זירוז התכנון והביצוע של הרחבת כביש 232. המלחמה אמנם לא התחילה עכשיו, אבל התאונה שהיתה יכולה להמנע, הדליקה זרקור לזעקתנו. שאול מופז, שהיה שר התחבורה בזמן עופרת יצוקה, הכניס את הרחבת הכביש לתוכנית העבודה של 2009-2010. מאז התחלפה הממשלה והחלטות שהתקבלו בממשלה הקודמת עדיין לא מכובדות. לצערי במדינת ישראל הבטחה של שר שווה פחות מחתימה של פקיד זוטר באוצר והתיזה הזאת מתממשת לנגד עינינו גם בתחום הזה. אני יודע בביטחון שהכביש הזה יורחב, בסופו של דבר, ל- 4 מסלולים. גם אם נצטרך לסגור אותו בהפגנות או ללכת לבג"צ. הבטחות צריך לקיים, במיוחד כשממול מונחים חיי אדם.

 ביום שני, עוצמות החיים נגלו לעינינו בצורת השטפון הגדול שגימד את כל מה שהיה סביבו. בשעה 16:30 אזור נחל הבשור היה גדוש בתושבי המועצה שהגיעו לחגוג ולצפות באירוע ההיסטורי והמרגש של הנחל המוצף והגועש. בזמן שנהנינו מהמראות המרהיבים, שכנינו ברמת נגב נאלצו להתמודד עם מצב חירום, כאשר חלק מהישובים נתקעו ללא מים ומזון, ללא חשמל וללא יכולת לצאת ולהגיע לישובים. לשמחתי יכולנו לעזור להם, מחסני המל"ח שלנו נפתחו כדי שנוכל להעביר להם ציוד (מוצרי מזון, מים וגנרטורים) בסיוע הצבא. עבורי היה זה רגע מרגש כאשר תושבי אשכול יכלו להחזיר לתושבי רמת נגב ולסייע ולו במעט, לאחר ההתגייסות המרשימה והבלתי נשכחת שלהם לעזרתנו בימי עופרת יצוקה.

 אין ספק שעבר על כולנו שבוע סוער, מכל הבחינות. נאחל לעצמנו קצת שקט והרבה כלניות לקראת פסטיבל 'דרום אדום' שמתחיל בסוף השבוע הבא. אין כמו האדום והירוק הזה, כדי לחוות את עוצמות החיים במקום היפה הזה.