גיבור מקומי

אתמול בבוקר נסענו רעייתי ואנוכי לקחת את הקטנה לגן הילדים.
לפתע נגלה לעינינו מראה מחריד. שני כלבים אחד בינוני ואחד קטן התעללו קשה בגור חתולים ממש ממש קטן.
רעייתי בקשה להציל את היצור המסכן שמצבו עדיין לא היה ברור.

תוך שהיא מבקשת שילבתי להילוך אחורי וטסתי אחורה. המחזה עדיין קשה.
תוך שהם נושכים אותו, מצליח היצור החלשלוש הזה להאחז בציפורניו בקולרו של הגדול מבין שני הכלבים, מתחת לצווארו, מתחת ללסת שלו ובכך איכשהו מונע מן הגדול שבשני הכלבים להמשיך לנושכו באופן משמעותי.
תוך כך ממשיך הכלב הקטן ללנשוך ולמשוך את החתולון בניסיון לנתקו מרעהו הכלב הגדול.
זה היה מחזה קורע לב, לראות את גור החתולים נאחז בקולר הכלב ולא מרפה כשהוא תלוי באויר בין שני הכלבים.

רעייתי גיבורת המלכות, הניסה את הכלבים האכזריים ואספה את הגור המזועזע תרתי משמע.
הגור המרוט גילה עדיין סימני התנגדות קשים והערכנו שמצבו היחסי טוב.
השכבנו אוות על רצפת אוטו ונסענו למשרד כשגבירתי מלטפת אותו והלה מגלה סימני רגיעה.
אנו לא חובבי חתולים באופן מיוחד ולא היו לנו תכניות לגדל אחד. אבל הקטנצ'יק המדהים הזה ששרד שבה את ליבנו.
בו במקום החלטנו כי הלה יאומץ אחר כבוד ויזכה להזדמנות נוספת. השתעשענו כבר בחיפוש שמות יחד עם הבכורה הקטנה שלנו, בחופש, שרותקה מן המתרחש.
הוחלט לקרוא לו הרקולס, ע"ש סרט די. וי. די. חביב על בנותינו. 

בעודנו נרגעים ומשיחים נרגשות על האירוע, הבחינה רעייתי כי הגור רגוע, רגוע מידי, נשימותיו קצובות ותכופות פחות.
הגור נפח את נשמתו עוד טרם הגענו למשרד, ליעדנו.

אנחנו אנשים בוגרים ו"כולה" גור חתולים, אבל הקטע נגע לליבנו.
התנחמנו בעובדה שהקטן ניצל ממות אכזרי במיוחד ומת "בזרועותינו" לספר את גבורתו.
הוא מת תוך שהוא מלוטף, מורגע ונאהב.

כשהגענו למשרד מצאנו קופסת פח בצורת לב, הכנסנו אותו בקופסה, עטפנו אותה בבד חם, תיק בד, וחלקנו לו כבוד גיבורים אחרון.

 הרקולס.
יקר שלנו.
היית שלנו ל 20 דקות.