הדוא"ל האדום

כתוב לנו

הוסף למועדפים

הפוך לדף הבית

פרסם באתר

סיפור אישי - עדות ניצולת שואה

הסיפור שלי – עדות ניצולת שואה

שם : פניה גירקוס
ילידת 1923 , במאי 2010 תהיה בת 87.
אמא שלי : יוכבד , נפטרה קצת לפני המלחמה , מזלה שלא הגיע עד המלחמה.
אבא שלי : אברהם , נרצח עם כל משפחתי , 5 אחים היו לי!
שתי אחיות ושלושה אחים!!!
בת 15 הייתי .
נולדתי בעיירה בשם: הולשאנה , בפולין ליד ווילנה , אז הייתה פולין .
אבי היה מורה לעברית , לימד אותנו בבית , שנדע את שפת היהודים...גרנו בבית גדול ויפה...כך אני זוכרת!
את מבינה , אומרת סבתא , הם באו ולקחו אותנו , מהבית שלנו , לגטו בהולשאנה.
מקום סגור , אפור ומלא מלא אנשים...כאילו לקחו את כל העיירה ודחסו אותה בבניין של 3 קומות...
את מבינה , שוב היא אומרת , שם עוד היינו יחד , אבא , אני , נחום ושאר אחיי ואחיותיי!
זאת הייתה הפעם האחרונה , שראיתי את כל משפחתי , את מבינה , היא שוב אומרת , פעם אחרונה שהיינו יחד!
החלו להעביר אותנו מגטו לגטו , מי יודע כמה מקומות עברנו עד שהגענו לגטו וילנה.
נצמדנו אחד לשני , נחום , את מכירה אותו , דוד נחום מארה"ב??? הוא ביקר פה , את זוכרת???
כן סבתא אני זוכרת , אני עונה לה , ונזכרת כמה כבוד וחשיבות נתנו לאירוע המיוחל...שנפגשו שני האחים , סבתא שלי והאח שלה אחרי 20 שנה בערך שלא ראו זה את זה!!!
את מבינה , היא שוב אומרת , כבר אז לא ראיתי את אבא והאחים שלי , רק נאומקה נישאר לי בחיים שלי...והוא אחי הקטן!
בגטו וייברה , שליד ריגה , סלקציית מבוגרים!!!
איזה בכי , כזה שלא שומעים משום ילד , תינוק או מבוגר!!!
בכי , שחולמים עליו , עד היום , בלילות...שוב היא נרגשת!!!
את מבינה , היא שוב אומרת , הם לקחו להם (לילדים) את ההורים שלהם , איך מפרידים ילד מהוריו????
את יודעת מה זה רשע? היא שואלת אותי...
בטח סבתא , רשע...נו סבתא המן הרשע...אני מנסה לעודד אותה...
לא!!! את לא יודעת , היא פתאום מתפרצת וכולה מתרגשת...ושוב שתיקה רועמת...
נו , אני לא יכולה לזכור אפילו כמה גטאות עברנו , שאני שומרת על נחום לצידי , האח שלי , המשפחה שלי ....עד שהגענו למחנה קיישאדורס , בליטה.
שם היה נורא!!!
איום ונורא...והיא משחררת צרור קללות שאפילו אני לא שמעתי ממנה עוד אף פעם!
היא ממשיכה , בין עבודה וחוסר האוכל , הגיעה הסלקציה!!! הקשה מכולן!!!
בין ילדים לאימהות!!!ילדים עד גיל 12 , לטור...את יודעת לאן...שוב היא עוצרת ובולעת רוק...
אני רואה איך הרגשות וההתרגשות עולים לה שוב...סבתא , את רוצה מים...בואי נעשה הפסקה!!!
לא!! היא מרימה את קולה! עכשיו! כדי שאף אחד לא ישכח!
נחום!!! שהיה קטן ממני...בן 11 בערך , הם לקחו אותו!
ואני רואה אותם מתרחקים , והוא בטור....אני לא יכולה לנשום! אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול!
מזל , היא אומרת לי , מזל גדול היה , שהוא גבוהה...תמיד הוא היה יותר גבוהה מכולם!!!
הלאגר פירר (מנהל המחנה בגרמנית) המסריח נתן לו בעיטה ב...נו את יודעת , בתחת! והפיל אותו מהטור...ואמר בגרמנית: הוא גדול יש טעות ,
הוא יכול עוד לעבוד! הגרמני המסריח הציל את אח שלי!!!
הוא , הגרמני המסריח , והיא חוזרת על זה כמה פעמים...ושוב צרור קללות בגרמנית...
סבתא שלי אף פעם לא מדברת בגרמנית , זאת שפה אסורה אצלנו...אחר כך , היא אומרת , מדיי פעם היה הלאגר פירר זורק איזו פרוסת לחם לנאומקה...כן כן ,את מבינה , היא שוב אומרת , לחם , כזה שאוכלים אותו...!
כן , היא פתאום עוצרת , העבירו אותנו המון מקומות ועברנו המון סלקציות! אחרי הסלקציה הנוראית , כבר רשמתי בכל הרשימות שהוא בן 18!!!
שלא ייקחו לי אותו שוב!
בסוף הגענו לגטו שטוטהופ , ליד פולין!
שם באפריל 1945 שוחררנו ע"י הצבא האדום.
חזרנו להולשאנה , נחום ואני!
רצינו לחזור הביתה...את מבינה , היא שוב אומרת...כלום...כלום לא נשאר! הכול שרוף , אנשים חולים מסביב...
אפילו נאומקה שהיה חזק , היה חולה בשחפת ואושפז בבית החולים של הצבא האדום בעיירה.
שם פגשתי את יוסף! כן כן , יוסף הסבא שלך!
הוא עוד נילחם עם הצבא האדום , היא פתאום עוצרת ועל פרצופה הבעת אושר וגאווה , הוא היה בפרטיזנים ועזר לצבא האדום!
כמה שנים אחרי שהסתיימה המלחמה , נישאנו...וילדנו את אמא שלך ודודה שלך , שוב היא גאה...
עלינו לארץ ישראל ב – 1963 אחרי מסע ארוך וקשה בין פולין לרוסיה...הלוך וחזור...
אני מייד התחלתי לעבוד כגננת , הרי אבא שלי לימד אותנו עברית , שוב גאווה.
סבא שלך ז"ל , היה חייט , תפר לאנשים החשובים בארץ...כך היא אומרת...
20 שנה עבדתי בגן!!! ויצאתי לפנסיה , לא נחתי...התנדבתי במד"א עוד 20 שנה!!! והיא מצביעה על תעודת ההוקרה שקיבלה בסיום 20 שנות התנדבות...התנדבות למדינה שלנו , למדינת היהודים היא אומרת...
אבל את יודעת , כל הישראלים שהיו פה ב-1965 שאלו אותנו כל הזמן: היית בשואה? היית בשואה? כאילו שעשינו משהוא רע...שוב היא מתרגשת , כל כך מעליב , היא אומרת , את יודעת , אנחנו לא היינו אשמים שאנחנו יהודים.
שוב היא נרגשת ושוב שתיקה רועמת...
פתאום היא אומרת , כך משום מקום:
עינתל'ה , עם ישראל חי!!!
לי יש : 2 בנות , 5 נכדים ו – 9 נינים.
והיטלר יימאח שמו הגרמני המסריח , מת!!!
זה סיפורה של סבתא שלי , ועדן ועלמה הן שתיים מתוך תשעת ניניה , פניה גירקוס שמה , שבחייה כניצולת שואה עושה הרבה ומספרת כמה שהיא יכולה , כי צריך לזכור ולא לשכוח.
אותה אוהב לעד , הגיבורה שלי , הסבתא שלי!

בתמונה: סבתא פני, הנינה עלמה, הבת שרה

מאת: פוליטי עינת