פורטל אשכול - איכות חיים במועצה אזורית אשכול, עסקים, חדשות, קהילה, תרבות ופנאי

 

 



 

הדוא"ל האדום

כתוב לנו

הוסף למועדפים

הפוך לדף הבית

אודות ראשי

 

פרסם באתר

שירותי צילום דפוס וגרפיקה קידום בגוגל בניית אתרים

 

 

יום השואה

ערב יום השואה
לזכור ולא לשכוח

 

סיפור אישי - עדות ניצולת שואה

הסיפור שלי – עדות ניצולת שואה

שם : פניה גירקוס
ילידת 1923 , במאי 2010 תהיה בת 87.
אמא שלי : יוכבד , נפטרה קצת לפני המלחמה , מזלה שלא הגיע עד המלחמה.
אבא שלי : אברהם , נרצח עם כל משפחתי , 5 אחים היו לי!
שתי אחיות ושלושה אחים!!!
בת 15 הייתי .
נולדתי בעיירה בשם: הולשאנה , בפולין ליד ווילנה , אז הייתה פולין .
אבי היה מורה לעברית , לימד אותנו בבית , שנדע את שפת היהודים...גרנו בבית גדול ויפה...כך אני זוכרת!
את מבינה , אומרת סבתא , הם באו ולקחו אותנו , מהבית שלנו , לגטו בהולשאנה.
מקום סגור , אפור ומלא מלא אנשים...כאילו לקחו את כל העיירה ודחסו אותה בבניין של 3 קומות...
את מבינה , שוב היא אומרת , שם עוד היינו יחד , אבא , אני , נחום ושאר אחיי ואחיותיי!
זאת הייתה הפעם האחרונה , שראיתי את כל משפחתי , את מבינה , היא שוב אומרת , פעם אחרונה שהיינו יחד!
החלו להעביר אותנו מגטו לגטו , מי יודע כמה מקומות עברנו עד שהגענו לגטו וילנה.
נצמדנו אחד לשני , נחום , את מכירה אותו , דוד נחום מארה"ב??? הוא ביקר פה , את זוכרת???
כן סבתא אני זוכרת , אני עונה לה , ונזכרת כמה כבוד וחשיבות נתנו לאירוע המיוחל...שנפגשו שני האחים , סבתא שלי והאח שלה אחרי 20 שנה בערך שלא ראו זה את זה!!!
את מבינה , היא שוב אומרת , כבר אז לא ראיתי את אבא והאחים שלי , רק נאומקה נישאר לי בחיים שלי...והוא אחי הקטן!
בגטו וייברה , שליד ריגה , סלקציית מבוגרים!!!
איזה בכי , כזה שלא שומעים משום ילד , תינוק או מבוגר!!!
בכי , שחולמים עליו , עד היום , בלילות...שוב היא נרגשת!!!
את מבינה , היא שוב אומרת , הם לקחו להם (לילדים) את ההורים שלהם , איך מפרידים ילד מהוריו????
את יודעת מה זה רשע? היא שואלת אותי...
בטח סבתא , רשע...נו סבתא המן הרשע...אני מנסה לעודד אותה...
לא!!! את לא יודעת , היא פתאום מתפרצת וכולה מתרגשת...ושוב שתיקה רועמת...
נו , אני לא יכולה לזכור אפילו כמה גטאות עברנו , שאני שומרת על נחום לצידי , האח שלי , המשפחה שלי ....עד שהגענו למחנה קיישאדורס , בליטה.
שם היה נורא!!!
איום ונורא...והיא משחררת צרור קללות שאפילו אני לא שמעתי ממנה עוד אף פעם!
היא ממשיכה , בין עבודה וחוסר האוכל , הגיעה הסלקציה!!! הקשה מכולן!!!
בין ילדים לאימהות!!!ילדים עד גיל 12 , לטור...את יודעת לאן...שוב היא עוצרת ובולעת רוק...
אני רואה איך הרגשות וההתרגשות עולים לה שוב...סבתא , את רוצה מים...בואי נעשה הפסקה!!!
לא!! היא מרימה את קולה! עכשיו! כדי שאף אחד לא ישכח!
נחום!!! שהיה קטן ממני...בן 11 בערך , הם לקחו אותו!
ואני רואה אותם מתרחקים , והוא בטור....אני לא יכולה לנשום! אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול!
מזל , היא אומרת לי , מזל גדול היה , שהוא גבוהה...תמיד הוא היה יותר גבוהה מכולם!!!
הלאגר פירר (מנהל המחנה בגרמנית) המסריח נתן לו בעיטה ב...נו את יודעת , בתחת! והפיל אותו מהטור...ואמר בגרמנית: הוא גדול יש טעות ,
הוא יכול עוד לעבוד! הגרמני המסריח הציל את אח שלי!!!
הוא , הגרמני המסריח , והיא חוזרת על זה כמה פעמים...ושוב צרור קללות בגרמנית...
סבתא שלי אף פעם לא מדברת בגרמנית , זאת שפה אסורה אצלנו...אחר כך , היא אומרת , מדיי פעם היה הלאגר פירר זורק איזו פרוסת לחם לנאומקה...כן כן ,את מבינה , היא שוב אומרת , לחם , כזה שאוכלים אותו...!
כן , היא פתאום עוצרת , העבירו אותנו המון מקומות ועברנו המון סלקציות! אחרי הסלקציה הנוראית , כבר רשמתי בכל הרשימות שהוא בן 18!!!
שלא ייקחו לי אותו שוב!
בסוף הגענו לגטו שטוטהופ , ליד פולין!
שם באפריל 1945 שוחררנו ע"י הצבא האדום.
חזרנו להולשאנה , נחום ואני!
רצינו לחזור הביתה...את מבינה , היא שוב אומרת...כלום...כלום לא נשאר! הכול שרוף , אנשים חולים מסביב...
אפילו נאומקה שהיה חזק , היה חולה בשחפת ואושפז בבית החולים של הצבא האדום בעיירה.
שם פגשתי את יוסף! כן כן , יוסף הסבא שלך!
הוא עוד נילחם עם הצבא האדום , היא פתאום עוצרת ועל פרצופה הבעת אושר וגאווה , הוא היה בפרטיזנים ועזר לצבא האדום!
כמה שנים אחרי שהסתיימה המלחמה , נישאנו...וילדנו את אמא שלך ודודה שלך , שוב היא גאה...
עלינו לארץ ישראל ב – 1963 אחרי מסע ארוך וקשה בין פולין לרוסיה...הלוך וחזור...
אני מייד התחלתי לעבוד כגננת , הרי אבא שלי לימד אותנו עברית , שוב גאווה.
סבא שלך ז"ל , היה חייט , תפר לאנשים החשובים בארץ...כך היא אומרת...
20 שנה עבדתי בגן!!! ויצאתי לפנסיה , לא נחתי...התנדבתי במד"א עוד 20 שנה!!! והיא מצביעה על תעודת ההוקרה שקיבלה בסיום 20 שנות התנדבות...התנדבות למדינה שלנו , למדינת היהודים היא אומרת...
אבל את יודעת , כל הישראלים שהיו פה ב-1965 שאלו אותנו כל הזמן: היית בשואה? היית בשואה? כאילו שעשינו משהוא רע...שוב היא מתרגשת , כל כך מעליב , היא אומרת , את יודעת , אנחנו לא היינו אשמים שאנחנו יהודים.
שוב היא נרגשת ושוב שתיקה רועמת...
פתאום היא אומרת , כך משום מקום:
עינתל'ה , עם ישראל חי!!!
לי יש : 2 בנות , 5 נכדים ו – 9 נינים.
והיטלר יימאח שמו הגרמני המסריח , מת!!!
זה סיפורה של סבתא שלי , ועדן ועלמה הן שתיים מתוך תשעת ניניה , פניה גירקוס שמה , שבחייה כניצולת שואה עושה הרבה ומספרת כמה שהיא יכולה , כי צריך לזכור ולא לשכוח.
אותה אוהב לעד , הגיבורה שלי , הסבתא שלי!


בתמונה: סבתא פני, הנינה עלמה, הבת שרה

מאת: פוליטי עינת

 
11.04.10, 19:30 :פורסם
שלח תגובה