פורטל אשכול - איכות חיים במועצה אזורית אשכול, עסקים, חדשות, קהילה, תרבות ופנאי

 

 



 

הדוא"ל האדום

כתוב לנו

הוסף למועדפים

הפוך לדף הבית אודות ראשי

 

פרסם באתר

שירותי צילום דפוס וגרפיקה קידום בגוגל בניית אתרים

 

 

 

 

ארמנד מלילי בן 100, האיש והאגדה – היסטוריה בהתהוות

לפני כשבוע נחגג יום הולדת נדיר במחוזנו ונדיר במחוזות אחרים.

החוגג, ארמנד יוסף מלילי, פעיל במרכז היום לקשיש נווה אשכול חבר קיבוץ רעים.
מידע על פועלו והיסטוריית חייו של האיש היקר, רב המזל והברכה תוכלו לקרוא מטה, מתוך המידע אותו תיעדה דליה דרי (מלילי).
סיפור יפה ומעניין.
אנחנו נוסיף כי למזלנו אף אחד לא ההין להציע להרים את ארמנד על כיסא 100 פעמים ולא רק בגלל  שהמשימה קשה, אלא גם בגלל שרצינו לחזור הביתה באותו היום.
...וארמנד יקירנו, לצערנו בגילך אינך יכול להתברך ב: "עד 100 כמו 20",
אבל בהחלט זכית לברכה המקורית – "עד 120" וכולנו נצטרף פה אחד.
אשרי המשפחה ואשרי האיש.
תודה קטנה גדולה לצוות נווה אשכול על הטקס המקסים והמרגש.
ברכה על ראשכם.
אם לאושרו האישי של אדם חלק חשוב בשמירה על בריאותו ותוחלת חייו,
הרי שלכם חלק ותרומה חשובים.
מה נאחל לך ארמנד יקר?
בריאות בנאלית?
לו יהי.
  

מערכת הפורטל
עיצוב ועריכה גרפית: לילי עצמון
18.12.09, 21:29 :פורסם

שלח תגובה

היסטוריה בהתהוות
23/11/09

אבא שלי בן 100 – ארמנד יוסף מלילי

נולד באלג'יר בתאריך  23/11/1909, הבן השני מבין 8 ילדים. גדל והתחנך בעיר הולדתו, היה ילד  שובב ומלא שמחת חיים.
לאביו הייתה חנות נעליים שיצר במו ידיו, ולאחר פטירתו (כאשר אבי היה צעיר), לקח על עצמו את האחריות להמשך פרנסת המשפחה והמשיך את מפעל חייו
של אביו, עבד וניהל את החנות.
בצעירותו, ניגן אבי בתופים ובחצוצרה, בתזמורת של העיר אלג'יר.
הופיע עם חברי התזמורת ברחבי צרפת (בפריז, בניס).
כמו כן, הצטיין בענפי ספורט רבים – ריצה, קפיצה, והתעמלות על מכשירים (מקבילים, טבעות).

 

בהמשך, הדריך במועדון ספורט בעיר חוגי ספורט לנערים.
בגיל 20 גויס אבי לצבא הצרפתי ושירת
בחיל רגלים כשנה וחצי.
שירת בכפרים שונים ליד אלג'יר ובמרוקו,
שם שימשו הוא וחבריו ליחידה על שייח מפורסם מאוד.
אבי יצר קשרים מיוחדים עם אותו שייח שהזמינו לביתו לסעוד ולשוחח איתו.
בהיותו עדיין חייל סדיר התחתן עם בחירת לבו, סוזן לבית שירקי, ב - 11/6/1931.
פריט מיוחד שהכין לכלתו היו זוג נעליים רקומות מעשה ידיו.
נעליים אלו הובאו לארץ והוצגו בפני חברי הקיבוץ בחגיגות 50 שנות נישואים שערכו
להם חברי הקיבוץ בניצוחו של יוסלה בר ציון.
זמן קצר אחרי נישואיו נולדו הילדים – יוחנן (ג'אן קלוד) הבכור, אחריו הבנות דליה (ג'ילדה) ולאחריה יעל (ז'קלין).
בהמשך הצטרף לחבורה אמנון (סרג') ולבסוף בן הזקונים עופר (פול לואי).
הבנים והבנות גדלו והתחנכו בבי"ס ממשלתיים. הבית היה בית יהודי מסורתי, כשר.
כל שנות חייו הניח אבי תפילין בכל בוקר, התפלל 3 תפילות ביום, ביקר בבית כנסת בכל שבת וחג
עם אשתו וילדיו. החגים היהודיים נחגגו בבית כדת וכדין, כמיטב המסורת. אמי הייתה טרודה בהכנות לחג ימים רבים לפני ואבי, יד ימינה, היה עוזר בכל ההכנות והסידורים.
בכל אירוע וחג היה הבית מלא אורחים שהיו נפעמים ונרגשים מסדר החג ומהמטעמים המיוחדים.
מגיל 23 ועד יום עלייתו לארץ ישראל עבד אבי ברכבת חשמלית ובחברת אוטובוסים מקומית. 
בשנת 1953 נערכה החתונה הראשונה במשפחה - חתונתה של דליה. מיד לאחר הנישואין עלתה דליה עם בעלה שרלי לארץ ישראל, לקיבוץ רעים שבנגב.
אחריה עלו האחים יוחנן, יעל ואמנון ללא הורים, והגיעו אף הם לקיבוץ.
בנובמבר 1956 קרה הנורא מכל, בעלה של דליה, שרלי, נהרג במלחמת סיני.
עם השמע הבשורה הקשה ארזו אבי ואימי מעט מטלטלים, נפרדו בצער רב משכניהם וחבריהם הרבים
ויחד עם בנם הצעיר, עופר, עלו לארץ ישראל והגיעו לקיבוץ.
הקליטה וההשתלבות בחיי הקיבוץ הייתה קשה להורי – כל החברים בקיבוץ היו צעירים ושאפתנים,
הקיבוץ היה חילוני לחלוטין, השפה העברית הייתה זרה להם לחלוטין, הם דיברו רק צרפתית, והקשה
מכל להיפרד מילדיהם הצעירים ולשלוח אותם לקיבוצים שכנים, אמנון לבארי ועופר לכיסופים - מכיון שלא הייתה מסגרת חינוכית מתאימה עבורם בקיבוץ רעים.
למרות הקשיים והתלאות השתלבו בחיים המשותפים במהרה, ויחד עם זאת שמרו על אורח חיים מסורתי כפי שהורגלו לו באלג'יר.
אבי השתלב מיד בענפים השונים, בגיוסים במטע ובפרדס, בלול והיכן שהיו זקוקים לידיים עובדות.
יכולותיו הטכניות התגלו במהרה  - הוא הפך להיות הצבע של הקיבוץ. בכל יום בשעה 5:00 בבוקר היה קם לעבודתו, מצטייד בכריכים ושתייה מעשה ידיה של אמי ועובד עד שעות אחה"צ המאוחרות.
את ארוחותיהם היו אמי ואבי אוכלים בביתם, מכיוון ששמרו על כשרות. החגים נחוגו אף הם בביתם עם המשפחה שהלכה והתרחבה (נכדים ואחריהם נינים), כמיטב המסורת משם (מאלג'יר) עם כל הברכות, הקידושים, והמטעמים המיוחדים. שמה של אמי הלך לפניה ובכל חג / אירוע היו חברי הקיבוץ פוקדים את ביתם בהמוניהם, לשמוח, לברך ולטעום ממיטב התבשילים.
כאשר הזדקן אבי וכוחו נחלש מעט, הפסיק עם הצביעה של חדרי החברים, בתי ילדים ואולמות ופנה לצביעת מתקני שעשועים, עגלות ילדים וכ"ו. זכורה לי היטב התלהבותו בכל שנה לפני יום העצמאות, כשהיה יושב על שרפרף קטן וצובע / מחדש את הרכבת של הפעוטות.

דליה דרי (מלילי)

כבוד, סבא, כבוד

23/11/09

סבא שלנו בן 100
מי אתה סבא ארמה בשבילנו, הנכדות הראשונות שלך? יש כל כך הרבה מה לספר עליך, אנחנו שמכירות אותך יותר ממחצית חייך,
אז ננסה בקצרה, לספר מי אתה:

* קודם כל, אתה סבא אבל לא פעם גם קצת אבא, מכורח הנסיבות.
* בילדות המוקדמת, סבא של טיולים בכל שבת -  לפרדס, לוואדי, לחורשה שליד הקיבוץ, מעמיס אותנו אחת על הכתפיים והשניה
ברגל או על הידיים.
* סבא שכיסיו תמיד מלאים בסוכריות, לנו הנכדות ולכל ילדי הקיבוץ המזדמנים בדרכו. 
* סבא שאיתו נוסעים בכל יום חמישי לבאר שבע לסידורים וקניות – בבוקר מוקדם מוציאים תרנגולת מהלול הקטן שליד הבית
(הלול המיוחד של סבא וסבתא שבו גידלו את כל התרנגולות החולות והמסכנות שנזרקו מהלול של הקיבוץ, ובעזרת הטיפול המסור
הפכו לתרנגולות שמנות וטובות מראה, המטילות ביצים עם 2 חלמונים), קושרים את רגליה בחבל מיוחד שרק לסבא יש  
("תביאי לי את הפִיסֶל מהמגירה למטה"), מכניסים אותה לסל רשת הירוק וממהרים לתחנת האוטובוס. 
כאשר מגיעים לבאר שבע, ראשית הולכים לשוחט לסיים את חיי התרנגולת
האומללה, כדי שלסבתא יהיה עוף לשבת, לאחר מכן הולכים לסָפַּר, בדרך עוברים בשוק וקונים ירקות ופירות ועוד מיני דברים שסבתא ציינה ברשימה ולבסוף זר סיפנים צחור וריחני.
* סבא שפוגשים מדי יום במדרכות הקיבוץ, עם בגדי עבודה מרוחים בצבעים שונים, עם הקסקט הכחול על הראש, ביד אחת סולם,
ביד שנייה פחית צבע ומברשת, והסיגריה הנצחית בפה.
* סבא פתוח וקשוב למתרחש בארץ ובעולם, קורא עיתונים, רואה טלויזיה, ובכל יום בצהריים, בשעה 13:00 בדיוק, מצמיד את הטרנזיסטור הקטן לאוזן ימין (ביד שמאל עדיין ממשיך לאכול את ארוחת הצהריים / הקינוח) כדי לשמוע חדשות בצרפתית
(אחרי שרבע שעה קודם לכן משחק עם כפתור התחנות הלוך ושוב עד שמגיע בדיוק למקום המתאים בעוצמה המתאימה).
* סבא שאיתו הולכים בעונת המסיק, לקטוף זיתים ירוקים ושחורים. וגם אם עייפים ואין כבר כוח בידיים, מוכרחים למלא הסל. וכך בימים הקרובים יושב הוא בסוף יום עבודה מתיש, דופק את הזיתים עם פטיש, מכניס לצנצנות ורוקח כבושים, כדי לכבד את החברים והאורחים.
* הבית של סבא וסבתא תמיד פתוח לכל - חברים אליו נוהרים בשבת, בחג ובסתם יום של חול.
לטעום מהזיתים שסבא מכין, לשתות אַפְּרִיטִיף, למרוח שקשוקה על החלה מעשה ידיה של סבתא, להזכר בחיים שהשאירו שם,
קצת בעברית והרבה בצרפתית.
* סבא בחגים הוא בכלל סבא יחיד ומיוחד. בכל חג יש לו תפקיד שהוא רק שלו:
בפורים
למשל: הוא עוטף את המדפים מעץ בשעוונית לבנה, מבריקה, עם נעצים ופטיש, כדי שסבתא תוכל להניח את העוגיות
עם הקרם הלבן לייבוש למשך 3 ימים. ובימי החג, נעבור אנחנו הזאטוטות עם סבא מבית לבית ונחלק לחברים משלוחי מנות,
מעשה ידיה של סבתא.

ובפסח -
לאחר שבועיים מתישים של ניקוי והסרת החמץ מכל פינה בבית ועוד שבוע של ארוחות בחוץ, שמא יכנס מעט חמץ, הוא זה שמחפש בעזרת נר את קמצוץ החמץ האחרון שסבתא החביאה ושורף אותו בבור מיוחד שהוכן מראש, מדי שנה בשנה באותו מקום, תחת אותו עץ.  
ובסיום החג, בעיצומן של ההכנות למימונה, הולכים עם סבא לפרדס להביא ענפי עץ הדר ושיבולים טריות לקשט את הבית,
כפי שהיו נוהגים באלג'יר.
 
בסוכות -
הוא דופק ותוקע מסמרים בסוכה, דואג שתהיה מחוזקת וכשרה, ואנחנו מקשטים בוילונות, שרשראות וכמובן אסור לפספס את 7 המינים. ביד אחת מזמרה וביד שניה סל אנו יוצאים לשוטט ברחבי הקיבוץ וללקט ענף של תאנה,
אשכול ענבים, תמר וזית ושאר המינים.  
ובשבת
– כל הבית לובש קדושה וחג - סבתא פוקדת וסבא מבצע: במטבח - חותך, מקלף וטוחן
 הכל ביד, במוֹלִינֵט או במָשִׁין מאלג'יר (סרב להשתמש במיקסר או במטחנה החדשה שקנו לו)  
ובבית – מצחצח את כלי הכסף והפמוטים. אמנון מגיע מבארי, עופר מגיע מכיסופים, בדרך כלל  עם חבר או שניים,  וכל הבית כמרקחה לקראת קבלת השבת – מצחצחים נעליים, לובשים לבן, מסדרים את הפלטה, האוכל כבר מוכן.
כך חולפות השנים ואנו גדלות, עוזבות את הקן אך תמיד באות לבקר ועם סבא וסבתא לבלות.
את המנהגים והסדרים מעבירים הלאה לדור הבא, עכשיו כבר יש יורשים להכנת הסוכה וקישוטה,
כדי שתיראה בדיוק כמו באלג'יר, מוארת וירוקה.
ועכשיו אתה כבר סבא של נינים ולא רק של נכדים - סבא שבא לבלות בתל אביב,
לחגוג ימי הולדת וחגים, סבא שאיתו הולכים לבית כנסת ביד אליהו בראש השנה, עם לילך הקטנה בעגלה.
וביום כיפור בגלל המרחק הרב, מבלים בבית כנסת מהבוקר ועד שהצום נגמר.
* סבא שזוכר היטב, תמיד, ואף פעם לא שוכח את כל ימי ההולדת, של כל הבנים, הנכדים והנינים.
* סבא שתמיד מתעניין, שואל, מברר ובודק בכל הזדמנות מה שלום נכדיו וניניו. לעיתים פותח את ידיו ומתחיל למנות אותם, מי שייך למי וכמה? כאשר מחסיר מישהו ואומרים לו, פותח את עיניוהתכולות והצלולות בתימהון ושואל: "מה כן? באמת? מזל טוב, מזל טוב".
אך לרוב מברר מי השתחרר כבר מהצבא (שרלי עוד מִילִיטֶר?), מי התחיל ללמוד והיכן (אילה גמרה את הלימודים, מה היא עושה עכשיו, היא בת"א? ולילך, התחילה ללמוד באוני'?, יופי יופי, ומה עם טל?), מי התחתן למי נולדו ילדים
(יפעת כבר התחתנה, ויריב - כמה יש לו ילדים? ורועי מתי הוא מתחתן?), מי חזר מחו"ל ומי עדיין שם (ניב עוד באמריקה? וגל?),
ומיותר להזכיר שמכל אחד שבא לבקרו מבקש שירכין את ראשו ומברכו לחיים טובים,
לבריאות והצלחה, וכמובן תמיד מוסיף שיהיה שלום ושלוה בארצנו, וכל חיילי צה"ל יחזרו בשלום לבתיהם.
* סבא שזכה, ברוב התרגשות ותפארה, לראות בית כנסת יהודי בקיבוץ החילוני,
להתפלל בו מדי שבת וחג, להשתתף בטקסי בר מצווה, חתונות ובריתות ואף להיות
סנדק של בעלי השמחה.
ומה נאחל לך סבא ביום חגך, יום הולדת מיוחד - בן 100? שיהיו לך רק ימים נינוחים,
ללא סבל.
אוהבים המון, מעריכים ומוקירים על חיים עשירים ומיוחדים שהענקת לנו.

אילה, חגית ודוד, לילך שרלי וטל