פורטל אשכול - איכות חיים במועצה אזורית אשכול, עסקים, חדשות, קהילה, תרבות ופנאי

 

 



 

הדוא"ל האדום

כתוב לנו

הוסף למועדפים

הפוך לדף הבית אודות ראשי

 

פרסם באתר

שירותי צילום דפוס וגרפיקה קידום בגוגל בניית אתרים

 

 

 

ימי מיתון, או: מיתון. האם בכלל? או עיקרון השוקולית

מאת: שמואל עצמון

מיתון הוא מונח במקרו כלכלה שפירושו תקופה ארוכה יחסית של פעילות כלכלית מואטת בכלל המשק. מיתון בדרך כלל גורר עימו ירידות מחירים, צמצום של הייצור והמסחר וירידה בתעסוקה.

אחת ההגדרות המקובלות של מיתון הינה צמיחה שלילית של המשק (היינו, צמצום בתוצר) בשני רבעונים רצופים.
 



דיווח מהשטח.
אני מסתובב הרבה. אפילו הרבה מאוד.
בתוקף עבודתי יוצא לי להגיע לבתי עסק רבים במרחבנו ומעבר לו.
אז כללית, אני חייב לומר שבתי עסק קטנים ובינוניים הם בדרך כלל הפרמטר לבדיקת המצב.
ובכן, לא ברור בשלב זה לפחות מהו המצב האמיתי ואם אכן נכנסנו למצב מיתון, מהו עומקו ומה יהיה תוקפו.
למיתון יש גם אפקט פסיכולוגי. רבים מאיתנו מושפעים מן התקשורת אשר בה מתפרסמים דיווחים של ראשי המשק או בעלי הון אשר להם מצוקות נקודתיות ואשר מושפעים מן המצב העולמי, בין השאר עקב מעורבותם והשקעות שלהם בשווקי חו"ל.

רבים מהם בעלי אינטרסים אישיים וכלכליים אשר גורמים לנו להיתפס לגישה והבנה כי לפנינו "שואה כלכלית קרבה".

מתוך כך אנו נערכים למצב אפשרי אשר עשוי לתפוס אותנו לא מוכנים בעת קשה ומי יודע שלא ניקלע חלילה וחס ל"תקופת צנע".
על פי רוב, בעלי עסקים עימם אני נפגש אינם סבורים כי המצב רע כפי שהוא מתואר מעל דפי התקשורת. חלקם אפילו מספרים על תקופה יצרנית ויחסית טובה. רבים סוברים כי אם מישהו חושב שיש מיתון הרי שהוא מושפע פסיכולוגית ממצב שבעצם לא קיים, לפחות לא ממש, עדיין.
אנשים על פי רוב, ממשיכים להתנהל כרגיל תוך דריכות מסוימת וקופצים אגרופיהם לפני שידם נכנסת לכיס ולפני ביצוע רכישה. רובנו בסופו של דבר לא ממש שינינו את הרגלי הצריכה שלנו, מתנהלים כרגיל בתחושה של מתיחות. במילים אחרות, מתנהלים אותו דבר אך נהנים פחות מחווית הקנייה, בתחושה של נקיפות מצפון ושל חוסר אחריות. אולי...

ובכן, יכול להיות שמתחילה לה תקופה של מיתון קל בזחילה איטית. במקרה שכזה קיימים כמה תסריטים אפשריים:

 - שהמיתון יפתיע אותנו ויפול עלינו מכה אחת לא מוכנים, גזירה משמים.
 - שהמיתון יזחל אלינו לזמן ממושך ומן הסתם יעיק עלינו עד שיעלם.
 - שהמיתון יזחל אלינו, לא יפתיע אותנו ממש, ותוך זחילתו יעלם כלעומת שבא, או שלא באמת היה פה..
 - שהמצב הפסיכולוגי שהזכרתי, ייפסק בעקבות התאוששות של השוק ו/או גורמים חיצוניים אחרים ויעלם שוב כלעומת שבא.

בכל מקרה כדאי לנו לנהוג כבכל אחת מן האפשרויות שמנינו, אך אל לנו להיתפס לפאניקה כי בסופו של יום עומקו וקיומו של המיתון תלוי מאוד גם בתגובתנו אליו.
לא צריך ממש לחסוך. מיתון היא תקופה מצויינת לשנות או יותר נכון, לתקן את הרגלי הצריכה השגויים של מדינת "החומר" שסרחה (לדעתי)
בה אנו חיים.
אז ראשית, אולי אין לנו מספיק כסף כמו שאנו חושבים. ואולי חיינו עד היום בטעות אחת מתמשכת וארוכה שאנו מדינת וחברת שפע שבעצם היא לא.

דוגמא לשינוי תפיסה וחיסכון אמיתי:
אני אוהב מאוד שוקולית ומכלה את הקופסה הצהובה והעגולה די מהר.
השוקולית יקרה. יקרה מאוד. תלוי איפה רוכשים אותה, היא עולה בין 14 ל 16 ₪.
לאחר שנמאס לי לראות כיצד היא מקפיצה לי את סכום הקנייה החלטתי לבדוק מה האופציות שלי. החלטתי לחפש תחליפים וכנראה שממש כמוני החליטו בעלי המכולת והצרכנייה. בקופסה של עלית אם אינני טועה, תכולה של 450 גר'.
לאחרונה אנו רואים כי ניתן לרכוש במכולת שקיות מילוי של אבקות שונות אחרות, חלקן אפילו מבית אותו יצרן אשר משקלן עומד על 1 ק"ג (כן כן) ומחירן בים 13 ל 15 ₪ בלבד.
התוצאה:
 לא הפסקתי לצרוך אבקת שוקו נמס
 גילית כי יש מוצרים נוספים בהחלט טעימים בשוק
 חסכתי וגם הרווחתי כמות גדולה יותר
 לקח יותר זמן לצרוך אותה עד הקנייה הבאה

אוקיי?
זוהי דוגמא לתפיסה חדשה לשינוי בהתייחסותי, אך לא בשינוי הצריכה שלי.
מקווה שהייתי ברור והדוגמא מובנת.

קחו את הרעיון לכל כיוון שתרצו ונראה מה תרוויחו.
בכללי, לא צריך להיתפס לפאניקה ואני אפילו מאמין שתקופה מתנדנדת זו תחלוף לה עוד לפני שתגענה התחזיות הקודרות.
הלואי ולא אתבדה.

דבר חשוב נוסף
כקהילה, אחד הדברים החשובים לשמור עליהם, הוא לשמור על נאמנות צרכנית מקומית.
הדבר נכון לתחומי המועצה ולא פחות ממנו לתחומי הנגב בכלל וגם בימים כתיקונם.
אני קורא לכל תושבי האזור מנומך קומתי, אנא, פרגנו זה לזה אפילו אם תשלמו שקל יותר. השאירו השקל שלנו בתוך גבולות עולמנו, דלת אמותינו והעבירוהו מיד ליד בינינו. זהו המסר החשוב ביותר והדרך הטובה והחשובה ביותר לעבור תקופה מסוג זה בצורה הקלה והיציבה ביותר שניתן.
תושבי אשכול, אל נפסיק הרגלים ישנים. אבל נקנה פחות בדרך הביתה או ניסע במיוחד כדי לחסוך. הזמן והדלק שלנו גם הם שווים משהו ורבים שוכחים זאת לעיתים.
נפסיק לנהל חשבונות עם בעל הסופר שלנו ונעזור גם לו להעביר את התקופה.
אם ייקלע לקשיים בגלל הקפריזות שלנו הרי שבקרוב אולי נצטרך לנסוע לאופקים לקנות חלב...
ירייה ברגל, טיפשות מוחלטת. חושבים שאני מגזים? נמשיך כך ונראה לאן נגיע. ידוע לי חד משמעית על קשיים אדירים של חלק מבתי עסק אלה להחזיק מעמד ולתת לנו שירות. איך הם שורדים איתנו רק אלוהים יודע.

צאו לבלות ליד הבית, כן כן, הבית שאנחנו כל כך אוהבים ובגללו "חייבים לברוח" לבאר שבע לבילוי יקר כדי לשכוח מהצרות. למה?
אם נוכיח שביכולתנו לבלות ליד הבית, נגלה לבד שמגוון האפשרויות רק ישתפר בעקבות בניית אמון אצל בעלי העסק ויזמים חדשים.
יש אצלנו למרות הקיטורים למי שאינו יודע מגוון אפשריות נרחב מאוד, לקייטרינג וארוחה, טיפול, קוסמטיקה, אורגני, גבינה, יין, זיתים, בית קפה, בריכה, חוגים, לימודים וקורסים, רכיבה על סוסים, נלך לצימר עם האישה ליד הבית, נקנה אופניים אצל מוריס או בבארי, תאמינו לי נופתע. ובאמת, נתתי דוגמאות ללא קשר זו לזו, ובכוונה.
כל אחד ועולמו.

לבעלי העסק. גלו יצירתיות ווירטואוזיות, הורידו מעט מן המחיר, תנו הנחות לקנייה בהיקף, תנו מבצעים, הגרלות ומתנות לרוכשים, שדרגו את רמת השירות, עודדו אותם לקנות אצלכם ונצלו את ניסיונכם העסקי והשיווקי.

ולכולנו:
נכון, יש סוג מסוים של האטה, אך מקורה אינו ידוע והיא אינה ברורה.
לדעתי האישית המצב אינו כל כך גרוע ואולי אף בכלל לא. אישית, איני מרגיש ירידה בעסקים, נהפוך הוא, מפעם לפעם ישנה אפילו תחושה של הצלחות. אני מכיר בעלי עסק ומקצוע רבים אשר מצליחים ולא נכנעים לתכתיבים תקשורתיים.

אני יכול לומר כי אחד המאפיינים היחידים שאני חש בהם, היא צורת והתשלום ופרישתו.
גם כאן לא מדובר בשינוי מהותי, על פי רוב בקנייה בתשלומים רובם יבקשו לדחות את התשלום הראשון בחודש ולהוסיף עוד תשלום אחד ולא יותר מכך.

ובינתיים עד שנדע מה קורה כאן, אני שוב וקורא לחברי הקהילה:
אנא, פרגנו זה לזה ואל תנהלו חשבונות אישיים, עשו עסקים בתוך הקהילה למען חיזוקה.
היפכו לקהילה חזקה עצמאית ככל האפשר, בפני עצמה. למי שמכיר, נתיבות היא דוגמא מצויינת לכך וכך גם חושב רון פלד מאקו דיזיין עימו שוחחתי על הנושא.
השאירו השקל שלכם בתוך הבית, במרחב.
יש לנו מכל וכל, כל טוב הארץ כאן ליד הבית.
כנראה שרובנו
לא יודעים  או זוכרים מהי ריבית של 400% של תחילת שנות השמונים או תקופת הצנע והקצאת תלושי מזון.

שיהיה בהצלחה

 

שלח תגובה לכתבה